לוח גזר

״לוח גזר הוא לוח אבן גיר (מידותיו 11.1X7.2 ס"מ) המתוארך למאה העשירית עד השמינית לפני הספירה שנמצא בשנת 1908 בתל גזר על ידי הארכאולוג הבריטי רוברט מקאליסטר. חקוקה עליו כתובת באלפבית פיניקי, פלשתי או עברי, אשר לפי השערה נפוצה היא לוח שנה חקלאי. לאחר גילויו נלקח על ידי העות'מאנים למוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול. לוח גזר נחשב במשך זמן רב לכתובת הארכאולוגית העתיקה ביותר בכתב עברי קדום, אף כי התיארוך שלו הוא הערכה בלבד, ורוב האפיגרפים מסווגים את הכתב שלו כפיניקי.

תיאור הכתובת
על הלוח חרוטה בניב כנעני כלשהו כתובת בת תשע שורות הנראית כלוח שנה חקלאי.

הלוח התגלה על פני השטח, ולא בשכבה ארכאולוגית מתוארכת, ולכן אין לו למעשה תיארוך ברור. הערכות שונות לתיארוכו מתבססות בעיקר על השפה ועל סגנון הכתב. היו שתיארכו אותו למאה ה-10 לפנה"ס, ולפיכך תיארו אותו ככתובת העתיקה ביותר בכתב עברי קדום עד לגילויה של אבן תל זית. על-פי השוואה לכתובות אחרות מאותה תקופה, הארכאולוגים מאוניברסיטת תל אביב ישראל פינקלשטיין ויונתן זאס העריכו את זמן כתיבתו למאה ה-9 או ה-8 לפנה"ס. הם מצטטים את האפיגרף האמריקני כריסטופר רולסטון (Christopher Rollston) שסיווג את הכתב כאלפבית פיניקי, ואת האפיגרף הצרפתי אנדרה למייר (André Lemaire) שסיווג אותו כ"פלשתי", ובמקום אחר "פרוטו-פלשתי או פרוטו-עברי, תלוי בתיארוך".

בטקסט אין הפרדה למילים אבל מצוין קו המפריד בין יחידות, כמו כן, כמנהג אותה תקופה הכתיב הוא עיצורי לגמרי, וכמעט שאין שימוש באמות קריאה לציון התנועות (אותיות אהו"י מופיעות רק כשהן מסמנות עיצורים).

פירוש הכתובת

הכתיב "ירחו" בכתובת הוא מופע חריג בשפה העברית המקראית כמו גם בשפתנו היום. בעיה נוספת שהתעוררה היא שהלוח מונה רק שמונה עונות, ובהנחה שכל עונה היא ירח-חודש אחד הרי שחסרים ארבעה חדשים למניין של שנה שלמה. סיבות אלו הביאו את החוקרים לשער שהכתיב "ירחו" המופיע רק בחצי מהמקרים – מכוון לשני חודשים, כך שמתקבל ארבע עונות בת חודשיים כל אחת, וארבע עונות של חודש אחד, ובסך הכל שנים-עשר חודש.

הערה: הניקוד להלן נועד להקל על הקריאה ואינו משקף בהכרח את אופן הגיית המילים בזמן שנכתבו. הדבר נכון במיוחד לגבי מילים במשקל סגולי (זרע, לקש, זמר וכדומה).

צילום לוח גזר המקורי באוסף המוזיאונים לארכאולוגיה של איסטנבול

יַרְחו אָסִ(י)ף – שני חודשי אסיף – תשרי וחשוון.
יַרְחו זֶרַע – הזריעה בכסלו וטבת.
יַרְחו לֶקֶשׁ – שני חודשי זריעה מאוחרת – שבט ואדר.
יֶרַח עֲצַד פִּשְׁתָ(ה) – חודש עקירת הפשתה – חודש ניסן.
יֶרַח קְצִ(י)ר שְׂע(וֹ)רִם – חודש קציר השעורים – חודש אייר.
יֶרַח קָצ(וֹ)ר וְכַלֵּ(ה) – חודש סוף הקציר וכנראה קציר החיטה – חודש סיוון. השערה נוספת – כֵל מלשון מדידה, כמו ”וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ“ (ישעיהו, מ', י"ב), כלומר החודש בו קוצרים את התבואה ומודדים אותה.
יַרְחו זֶמֶר – שני חודשים של בציר – תמוז ואב.
יֶרַח קֵץ – חודש הקיץ, קטיפת פירות הקיץ, למשל תאנים – חודש אלול.
בנוסף מופיעה התחלה של שם "אבי (ה)-", ככל הנראה שמו של הכותב.

הלוח מלמד כי השנה בתקופה העתיקה הייתה שנה חקלאית, שהתחילה בחודש תשרי ונגמרה בחודש אלול. ייתכן שלוח שנה קדום זה התפתח בהמשך ללוח השנה העברי.

מטרת הכתובת אינה ברורה. בין ההשערות השונות שהועלו הוצע שזוהי פקודה מטעם השלטון, תקנון של סדר העבודות החקלאיות המקובל, שיר חקלאי, או שרשימה הקשורה לתשלומים שחלו בחודשים אלה.

על פי ציפורה יבין, ביסוסו של לוח שנה מתוך סדרה קבועה של פעולות חקלאיות, להבדיל מלוח שנה שבסיסו מניעים פוליטיים, הוא עדות לאוכלוסייה חקלאית שפועלת ביציבות, ביטחון ובעצמאות יחסיים. יבין שיערה שהתקיים שלב ביניים בו לצד לוח שנה ממלכתי שנקבע ממניעים של גיבוש זהות קולקטיבית, התבצע גם שימוש מקביל בלוח השנה החקלאי שנמצא בגזר, לצורך יומיומי לוגיסטי.״

מתוך ויקיפדיה